המשל על המלך שנולד לו בן לעת זקנתו 

יש סיפור על מלך טוב לב שנולד לו בן לעת זקנותו, וכבר מיום היוולדו חשב איך לגרום לו את כל הטוב שבעולם,

ולכן הוא אסף את המורים הכי טובים במדינה ובנה בית ספר עם ספריה גדולה רק בשבילו,

ואת הבנאים הכי טובים שיבנו לו היכלים מדהימים ביופים שיוכל לתענג בהם,

ואת הנגנים הכי מוכשרים ובנה אולם מיוחד שהוא יוכל שם ללמוד לנגן ולהאזין למוזיקה,

ואת הטבחים הטובים ביותר שיבשלו לו מטעמים מיוחדים,

לצערו הרב של המלך הטוב הילד גדל והתברר שאין לו שום עניין במושכלות, ויש לו בעיות שמיעה ולכן הוא לא שומע את המוזיקה היפה שמנגנים לו, ובעיות ראייה ולכן הוא לא רואה את הגנים והבניינים היפים שאביו בנה לכבודו ובעיות קיבה שהוא לא יכול לאכול כלום חוץ מלחם יבש חסר טעם,

סיפור כזה תאורטית יכול להתרחש למלך בשר ודם, אבל לטבע שהכין לנו תענוג אין סופי שאנחנו לא מרגישים אותו לא יכולה להיות תקלה בתוכנית, ובאמת אין שום תקלה וכולנו נרגיש את הטוב שמוכן לנו מהטבע, נגלה שאנו נמצאים "באוקינוס של אור" רק נצטרך לפתח את החוש המתאים כדי שנרגיש את המציאות האמיתית שסביבנו, את מה שמוכן לנו, החוש הזה נקרא חוש שישי או "תכונת ההשפעה" שנמצא אצלנו במצב כבוי ואם נתן לו את התנאים המתאימים נעיר אותו ונרגיש את האהבה של הטבע אלינו,

או במילים אחרות אנחנו כמו מישהו שנמצא ליד שולחן שעמוס בכל טוב ואנחנו לא אוכלים ונהנים כי אנחנו חולים במחלה שגורמת לנו חוסר תאבון, והדבר היחיד שעלינו לעשות זה להבריא, לקבל תאבון ולהנות...,